נכתב ע"י: אירית רוזנבלום
לו היינו מתייחסים ברצינות ראויה לדברי הסופר פסיכולוג ארוין ילום באשר לערך "אהבה", היו הדברים נראים אחרת, בספרו "כשניטשה בכה" הוא אומר; "אני חולם על אהבה שהיא יותר משני בני אדם המבקשים לשלוט זה בזה, שבה שני בני אדם חולקים ביניהם את התאווה לחיפוש אחר אמת נעלה יותר. ייתכן ששמה אינה אהבה, ייתכן ששמו האמיתי של הדבר הוא ידידות.
זוהי תמצית העניין כולו, הנסב סביב השאלה שאינני מפסיקה להרהר בה, כיצד המוסד הרבני אורתודוכסי בישראל, שולט זה 64 שנה בנישואי גבר ואישה יהודים בישראל ומצליח לשבש חייהם של מאות אלפי ישראלים אחרים שלא עומדים בדרישותיו. האם מדובר כאן בעם של מזוכיסטים שלא איכפת לו לסבול קצת, או שמא מדובר בקונספירציה של שליטה גברית שתעשה הכול על מנת לא לאבד את ההגמוניה.
גם אם שתי ההנחות נכונות, אתרכז בקונספירציה הגברית, שאחרת קשה להסביר את העובדה שהציבור בוכה ושיירת הרבנים עוברת.
אם נתקלתם לאחרונה בזוג, גבר ואישה, ישראלים, יהודים, שמתכננים חתונה – אך כשהגיעו לרבנות, נדרשו לעבור מסכת מוזרה של הוכחות וראיות המעידות על כשרותם וכשרות הוריהם כיהודים, אתם לא לבד. בירור יהדות וכשרות יהודית, חל לגבי מי שעלו לישראל או שהוריהם עלו ארצה, מי שזו להם זוגיות שנייה, או מי שחשודים כפסולי חיתון על שום היותם כהן וגרושה וכד' או גם מי שהיא כבר בהיריון אך שכחה להתחתן בזמן והחליטה לעשות זאת עכשיו ועוד כהנה וכהנה "חשודים".
אמנם התחקיר יכול להיות בלתי נעים גם לגברים וגם לנשים ואי הנעימות שוויונית בהחלט. אולם לא עליה אני מדברת אלא על אי השוויון בשליטה, בהגמוניה המוחלטת שיש לקבוצה הבוחנת כליות ולב, זו הבודקת את הכשרות היהודית. הגילדה של הרבנים המכריעים, אשר נבחרים בעצמם על ידי קבוצה אחרת של גברים, המהווה את הגוף הבוחר וגם הם נבחרים על ידי קבוצה אחרת של גברים וכך הלאה ואף אישה לא בתמונה לאורך כל הרצף. הנשים במקרה זה, עומדות לבחינה רק כשהן מבקשות להיות מובלות אל החופה, יחד עם הגבר המתאים.
אם תמהים אתם היכן הקונספירציה אזי היא קיימת היטב בשרשרת ההסמכה הרבנית, עד הגיענו ל"רצפת הייצור" שלב מבדקי החתונה, לאורך כל השרשרת, דרך ההסמכה, המינוי, הבחירה והניהול הכול על טהרת הגברים, אין כל אישה בדרך, זוהי התנהלות שאין לה אח ורע בשום מסלול ממסדי אחר ואנחנו שותקים מצייתים ומקבלים. כל עוד לא יחול שינוי בעניין זה לא תשתנה השיטה והגברים ימשיכו לנהל את ענייני האיסור וההיתר של כולנו, לא נצליח לבשר על שינוי.
סוד גלוי הוא, כי שיטה זו איננה מבשרת סובלנות כלפי נשים ולעיתים לגמרי להיפך, אבל היא טובה לגברים טובה לממסד ובעיקר טובה לרבנים. תארו לעצמכם שנשים תתפוסנה את העמדות הללו ותמלאנה את תפקידי השיפוט והרבנות, מישהו יצטרך לשלם את המחיר ואין לו לאותו המישהו כל כוונה לעשות זאת.
תנועות נשים ובעיקר דתיות ניסו להשפיע על דרכי מינוי הדיינים ולהיבחר אף הן לגוף הבוחר, זה הממנה את הדיינים, אך לשווא, כי נשים מחוץ לתחום, זו הגישה אשר גובשה והתחזקה עם השנים, השתרשה במסורת ובמנהגים ואין בילתה.
הרעיון לפיו מתנהל ממסד שלם כמו הרבנות, רק על ידי בני מין אחד, בה בשעה שעיסוקו הוא באופן מהותי נוגע לשני המינים הוא מעוות וחשוך. מבנים ארגוניים דומים אנחנו מוצאים בקרב בני דתות אחרות להן מוסדות דת שאף הם מתנהלים אך ורק על ידי גברים. הרבנות ודרכי פעולתה כפי שהן, איננה אלא כלי שרת בידי ממסד גברי חזק ושולט, אשר עושה שימוש מושכל ויעיל בכלים דתיים ויעשה הכול כדי לא לוותר על אף חלקה ושעל. הממסד הרבני ימשיך לטעון, כי אלו הן דרכיה של הדת ודריסת רגל נשית אין בה. האומנם אין מנוס, האם לכך כיוון בורא עולם, דת נועדה להתנהל על ידי גברים בלבד והנשים לציית להם.
ככל שהדברים מובנים כך, אפשר להבין מדוע הסדרי הנישואין והגירושין בישראל ממשיכים וימשיכו כנראה, להישלט לחלוטין על ידי אנשי הדת, מאחורי כל אלה עומד שלטון גברי שאינו מעוניין לאפשר דריסת רגל לנשים והוא זוכה לגיבוי ממסדי פוליטי, המדיר נשים בעצמו.
אז שלא יעבדו עליכם שמדובר ביראת שמיים, הכול כאן קונספירציה גברית מתוזמנת ומתופעלת היטב ועלינו להכריז עליה מלחמה ולא לחפש כאן ידידות, כי אין בה.
2 תגובות
אני יותר ממבינה את תחושתך לגבי הממסד הרבני ודרך התנהלות ממסד זה, ויותר מכך את החובה המוסרית של תושבי המדינה להילחם בממסד הזה ולשנות אותו.
אבל, קשה לי להסכים עם האמירה "האומנם אין מנוס, האם לכך כיוון בורא עולם, דת נועדה להתנהל על ידי גברים בלבד והנשים לציית להם."
האם הממסד דייהו כדת כולה? המשפט הזה משפיע על כל הטקסט של המאמר ומעיד על חוסר הכרת הדת היהודית. וחבל.
דווקא בשימוש בדת עצמה אפשר למצוא כלים להלחם באותו ממסד עצמו שניכס את היהדות (שלא בצדק) לעצמו בלבד,
ברגע שאנחנו מזהים את הממסד כדת כולה, אין פתח לשינוי כלל כי אם הסכמה גורפת עם הרעיון.
שני אנו באותה דעה. חלילה הבעיה אינה אם הדת עצמה, אלא כמו בכל העולם עם איך אנשים מפרשים אותה ואיזו סמכות הם מקבלים לידיהם. במקרה של ישראל, הסמכות של הממסד הדתי, הרבנות – היא מוחלטת בכל הנוגע לנישואין למשל. כך שבפועל הדת במדינת ישראל מתנהלת באופן בעייתי, לא מתוך מקורותיה העתיקים, אלא מתוך הממסד החוקי המוכר על ידי המדינה.