נישואים ברבנות כבר לא חובה, חתונה אלטרנטיבית גם בלי רישום ברבנות

נהוג לחשוב שהאלטרנטיבה לנישואים הדתיים הנהוגה כיום בעולם, הם טקסי החתונה החילוניים, אלו המתנהלים ונרשמים בבתי העיריות. את תפקיד הרב מחליף פקיד אזרחי ידידותי ונינוח, הוא איננו לבוש במדים דתיים, אינו מצויד בספרי מקרא וקודש, פשוט פקיד, חילוני המנהל אדמיניסטרציה של רישום, גם אם יש לה טעם נעים ואפילו מעט משמח מסתם בירוקרטיה של רישום.

אולם כל ההתנהלות הזאת, על אף חזותה האזרחית, לא רק שאיננה אלטרנטיבה לנישואים הדתיים, כי אם, כמעט אותו הדבר. במילים אחרות אין הבדל, למעט הבדל חיצוני, בין הנישואים הדתיים לנישואים האזרחיים.

מפתיע?! ובכן כלל וכלל לא, ההיסטוריה היא זאת שערכה שינויים בתוכן ומהות טקס הנישואים ובשלהי המאה השמונה עשרה, השלימה את המהלך כאשר "אזרחה" את הנישואים הדתיים באופן שבו הסמיכו את אנשי הדת כרושמי נישואים. אנשי דת המקיימים טקס דתי על פי ההלכה אך אינם מורשים לעשות כך, הפכו להיות *עבריינים* ממש ורק רושמי נישואים מורשים היו מוכרים.

אלטרנטיבה לרבנות – תעודת זוגיות. חתונה ללא רישום ברבנות

עד היום ברוב מדינות ערב ובישראל, עורכי טקסי הנישואים הדתיים המוכרים, (רבנים, קאדים, אימאמים או כמרים) הם למעשה פקידים שמונו על ידי המדינה האזרחית, שאין בינה לבין דת ולא כלום. רק מי שעורך את הטקס, באמצעות אותם כוהני דת מורשים, זוכה להכרה מלאה מטעם המדינה ואילו האחרים, גם אם, הם מקיימים טקס הלכתי למהדרין, אז במקרה הטוב, הטקס שלהם כלל איננו מוכר, ובמקרה הרע, ייחשבו לעבריינים ממש.

מסתבר שאם אנחנו מחפשים דרך לאזרח את הנישואים או לחלן אותם, טעינו בדרך והמסע האבוד שלנו החל לפני 250 שנה, עת לא הבין הציבור שהוא בוחר באותה הגברת בשינוי אדרת. הגברת היא המדינה ורצונה להשתלט על רישום הנישואים ורושמי הנישואים בכל דרך, על מנת שתוכל למסות, לחייב ולזכות, את התאים המשפחתיים החדשים.

בעשרות השנים האחרונות חלה הבנה יותר מעמיקה לגבי ההתנהלות האגרסיבית, מצדן של מדינות, ביחס לבני זוג המבקשים להקים לעצמם זוגיות ומשפחה חדשה. בעקבות זאת קמה מחאה שקטה ואינטימית מאד, בה עלה באופן משמעותי מספרם של בני הזוג שביקשו להחזיר לעצמם את הפרטיות ואת השליטה על אורח חייהם בלי התערבות המדינה, כינו אותם ידועים בציבור ובהמשך זוּגַּרִים.

ראשונים להבין זאת בישראל היו דווקא העדות החרדיות שהתבדלו ממערכות השלטון וזכו להבנה וסובלנות מצד המדינה, אשר מצאה את הדרך להקל על רישומיהם של הזוגות המתחתנים והשאירה להן לפעול באמצעות רבני הדת שלהן כאילו היו עורכי נשואים פרטיים . שנים רבות אחריהן, התעורר הציבור החילוני להבנה, שגם הוא מחפש אלטרנטיבה לרבנות במתכונת פרטית יחידנית ולא על פי המודל המערבי המציב פקיד חילוני מטעם המדינה, פשוט חתונה בלי רב.

בתנאים אלה, עלו וצמחו בישראל יוזמות חדשות תחילה היו אלה יוזמות המהוות אלטרנטיבה לנישואים הדתיים בלבד, כאשר עוד לא הבינו את הקשר בינם לבין הנישואים האזרחיים. כך התחילו לפני 40 שנה, זוגות שלא יכלו להתחתן בישראל, להתחתן בחו"ל בעיקר בקפריסין, פראג ובפרגוואי, על מנת ליהנות ממעמד בני זוג רשומים בישראל.

זו הייתה תחילתה של  מהפיכה אזרחית שקטה, כאשר בשנת 1998 קם ארגון משפחה חדשה בראשות עו"ד אירית רוזנבלום, והצליח לבטא את הדרמה של הזוגיות החדשה, הזוגיות שאיננה מבקשת למעול בערכים טקסיים או דתיים, אלא להשתחרר מרצועת החנק של המדינה, המנהלת את הבחירה הזוגית של הציבור. להשתחרר מהמדינה המשמשת בתפקיד מחלקת "רישיונות האהבה" מבלי להתחשב ברצונו החופשי של הפרט לבצע את הבחירה הזוגית והפרטית שלו.

חתונה אלטרנטיבית בלי הרבנות עם משפחה חדשה

מאז קם ארגון משפחה חדשה הובהר הצורך במציאת אלטרנטיבה ל"מוסד הנישואים", אלטרנטיבה לרבנות שתעניק את אותן זכויות מבלי שהמדינה תתערב בצורה זו או אחרת בהליך בחירת הזוגיות ואישורה. היה זה השלב בו יותר אנשים הבינו כי התערבות המדינה באמצעות פקידיה והליכיה הבירוקראטיים פוגעים בזכות הבחירה החופשית בנישואים והתעורר הצורך להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר את הכוח לידיים פרטיות. התגבשה ההבנה ונולד הצורך להפריט את הנישואים ולהכיר בהם כשהם נעשים באופן פרטי. במקום שהמדינה תאשר את הנישואים, האזרח ידווח לה על בחירתו הזוגית. כפתרון לבחירה הזוגית הומצאה תעודת הזוגיות™ באמצעות משפחה חדשה, המהווה תצהיר משפטי בו מכריזים בני הזוג על בחירתם בזוגיותם ונוטלים על עצמם את האחריות להודיע למדינה, על קיום הזוגיות.

לפרטים נוספים צרו אתנו קשר בטלפון 03-5660504 (א'-ה' 09:00-17:00)

או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם: