מעבדות לחירות / ידיעות אחרונות 26.3.07 – מאת: עו"ד אירית רוזנבלום

בחג הפסח הזה, הייתי רוצה לשבת יחד עם אירנה ומשה שלא מצליחים לשכנע את המדינה ביהדותם, עם מרים שמגדלת את ילדיה לבדה, עם דורון ואבי שלאחרונה אימצו ילד אך עדיין לא מוכרים על-ידי המדינה כמשפחה רק בגלל היותם זוג גברים, וגם עם ג'יימס ומרי שבעיני המדינה הם עובדים זרים ובעיני עצמם הם ישראלים שנולדו והתאהבו כאן. בפסח הזה הייתי רוצה לפנות לנגר מיוחד שיצליח לבנות שולחן מיוחד שיוכל להכיל את כל אלפי הזוגות הצעירים שמואסים בשיטה הישנה ומתחתנים נישואים אזרחיים, רפורמיים או לא נישאים בכלל כמחאה על המונופול של הרבנות בישראל.

אם בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא זה שיצא ממצריים, השנה אנו חייבים לראות את עצמנו כאירנה ומשה, כדורון ואבי, כמרים, כג'יימס וכמרי. אנו חייבים את זה לא רק עבורם אלא גם ובעיקר עבור עצמנו. זה הזמן לעצור ולתהות על דמותנו המוסרית כפי שהיא משתקפת במראה בפסח תשס"ז, ולהוסיף לארבע הקושיות השנה גם את השאלה הפשוטה: "מדוע אין חירות בישראל לבחור כיצד לחיות בשניים?".

ישראל של 2007 ממשיכה לדשדש בביצה הטובענית שבין חברה מערבית נאורה לבין מדינת הלכה חשוכה. כל פוליטיקאי מתחיל מנסה לשבות את לב העם שהוא יביא את מהפיכת הקידמה ושוכח ממנה ברגע שהוא מתקבל למטבח הממשלתי. מתוך כמעט 2 מיליון תאים משפחתיים בישראל, למעלה מ- 300,000 בני זוג אינם יכולים להינשא בישראל. 800,000 משפחות חיות מחוץ לגדר של החברה הישראלית ו"חירות" עבורן היא רק חלום רחוק. חברה שלמה ממשיכה להיות שסועה כואבת ומדממת ולא עושה דבר.

יציאת מצריים האמיתית של החברה הישראלית עדיין לפניה. אנו משועבדים עדיין לממסד הרבני שנוגש בנו מיום לידתנו ועד יום מותנו. הוא זה שמכתיב לנו מי זכאי להביא ילדים ומי לא, מי זכאי או אינו זכאי לקצבאות ולשירותי בריאות וחינוך ומי נגזר עליו להיקבר מחוץ לגדר. הוא זה שכופה עלינו מנהגים מיושנים ומשפילים כ"אישה מורדת", "חליצה", "ממזרים", "מנועי חיתון", "מסורבות גט", דרישה לאישור נישואין מיוחד עבור אישה בהריון המעוניינת להינשא לבן זוגה וכן השכנת "שלום בית" בכפייה.

הימנעותה של כנסת ישראל מלחוקק את חוק יסוד המשפחה מותירה את החירות להכריע בענייני הזוגיות והמשפחה לרבנים. רק חוק יסוד שיגדיר באופן ברור ומתקדם מהו תא משפחתי בישראל, כמקובל במדינות אחרות בעולם המערבי, ישים קץ למצב בו כולנו שבויים במדינת הלכה הממומנת מכספי האסירים עצמם.

למרות השם הרע שנדבק לאחרונה במוסד המשפחה מדובר באחת היצירות היפות ביותר באנושות. לא בכבלים או סורגים המצמצמים את חופש הבחירה של בני ובנות הזוג אלא במסגרת שמטרתה לתמוך בצמיחתם האישית ולאפשר להם להביא לעולם יצירות משותפות. אל לנו להיכנע לרוח המבזה שכופה עלינו הרבנות בחסות מוסדותיה הרשמיים של מדינת ישראל. בפסח הזה יש לפתוח את השולחן, את הראש ואת הלב לכל בני ובנות ישראל שזכותם הבסיסית לאהבה נשללת מהם.