יש להכיר בכך שמתחיל עידן חדש בתולדות התא המשפחתי. זוהי מהפכה עולמית והחברה האנושית חייבת להיערך לעידן המשפחה החדשה. אם המאה ה- 20 התאפיינה בהתפרקות מוסד המשפחה המסורתית (הבאה לידי ביטוי בין השאר בירידה הדרמטית באחוז הנישואין ובעלייה המתמשכת באחוז הגירושין), תתאפיין המאה הנוכחית בהתגבשותה של אלטרנטיבה, או יותר נכון אלטרנטיבות, למשפחה הגרעינית הקלאסית. מדובר ביצירת משפחות שונות אך שוות במעמדן לזו המסורתית. כבר אי אפשר להתעלם מהשיטפון של קהילות קומונאליות, משפחות מעורבות, משפחות חד-מיניות, משפחות חד-הוריות… כל אלה נכנסות לוואקום שהותירה היעלמות המונופול של "משפחת האמא-אבא-ילד-כלב" (שגם היא שימשה את האנושות באופן היסטורי מוגבל, כלומר, כתחליף זמני לשבט ולחמולה שתיפקדו כמשפחה הגדולה לאורך הדורות).
בית המשפט הישראלי מכיר כעת בזכות האדם למשפחה גם לאחר מותו. מנגד עומדת כמובן חובתה של החברה לדאוג לצאצאים החדשים. הואיל וקיים פיחות בכושר הפריון של המין האנושי, אנו נדרשים לעזרה הדדית מסוג זה יותר ויותר. כלומר, עלייה בצורך בפונדקאות, בהפרייה החוץ גופית וביצירת תאים משפחתיים שהקשר ביניהם הוא טכני ולא בהכרח רגשי (עד כדי כך שכלל אינם מכירים זה את זה!). במילים אחרות, אנחנו נכנסים לעידן שבו יש הפרדה מוחלטת בין אהבה, יחסים ומין. והרי אלו הם שלושה דברים שונים: אהבה היא קשר עמוק שיש לטפח. יחסים הם קשר שיכול להיות גם מבלי שיש בו אהבה (כמו שניים המחליטים להביא ילד במשותף אבל אין ביניהם יחסים של אהבה אלא רק יחסים חוזיים). ואילו מין, הוא קשר שיכול להתקיים גם כן בהעדר השניים האחרים (ואפילו מחוץ להם, כמו במבחנה).
ההיסטוריה מראה כי לעתים קרובות בוחרים בני אדם להגשים את עצמם דרך הולדה. הדחף האנושי להמשכיות ימשיך להתקיים מעבר לקשרים הדדיים. דחף זה יכריח את המין האנושי לצעוד קדימה לעבר מציאת פתרונות חדשים ויצירתיים. יש צורך חברתי בעזרה הדדית כדי להגשים את הצורך בהישרדות האדם על פני האדמה, במובן זה שנדרש "הכפר" כולו.
אני מרגישה עצמי ברת מזל על הזכות שנפלה בחלקי להיאבק בכל יום למען החופש של כל אדם לבחור לעצמו אם כן או לא ללדת, באיזה אופן לעשות זאת, ועם מי. הסיפור של קיוון כהן הוא סיפור על זכות בחירה, אחריות, רצון חופשי ושיקול דעת: של ההורים, שיזכו בנכד שיביא להם אושר רב, ושל האישה שרוצה ללדת ובמקום לקחת זרע של תורם אנונימי מבנק הזרע ולגדלו לבדה, תזכה ללדת ילד מבן אהוב ומוכר ולגדלו בשיתוף משפחה חמה ואוהבת. אך הסיפור של משפחת כהן הוא גם סיפורם של תושבי הכפר הגלובלי שבו אנו חיים כיום. מתוך הכרה בזכות למשפחה כזכות בסיסית, תושבי הכפר מבצעים באופן מהיר, כמעט בלתי נתפס, מהפכה אמיתית בתפיסתם ובאופן התארגנותם על פני כדור הארץ.
הכותבת היא מנכ"ל ארגון "משפחה חדשה" – לקידום זכויות המשפחה בישראל.
מהפיכת השימוש בזרע מנפטר, כבר בחודש תשיעי
יש להכיר בכך שמתחיל עידן חדש בתולדות התא המשפחתי. זוהי מהפכה עולמית והחברה האנושית חייבת להיערך לעידן המשפחה החדשה. אם המאה ה- 20 התאפיינה בהתפרקות מוסד המשפחה המסורתית (הבאה לידי ביטוי בין השאר בירידה הדרמטית באחוז הנישואין ובעלייה המתמשכת באחוז הגירושין), תתאפיין המאה הנוכחית בהתגבשותה של אלטרנטיבה, או יותר נכון אלטרנטיבות, למשפחה הגרעינית הקלאסית. מדובר ביצירת משפחות שונות אך שוות במעמדן לזו המסורתית. כבר אי אפשר להתעלם מהשיטפון של קהילות קומונאליות, משפחות מעורבות, משפחות חד-מיניות, משפחות חד-הוריות… כל אלה נכנסות לוואקום שהותירה היעלמות המונופול של "משפחת האמא-אבא-ילד-כלב" (שגם היא שימשה את האנושות באופן היסטורי מוגבל, כלומר, כתחליף זמני לשבט ולחמולה שתיפקדו כמשפחה הגדולה לאורך הדורות).
בית המשפט הישראלי מכיר כעת בזכות האדם למשפחה גם לאחר מותו. מנגד עומדת כמובן חובתה של החברה לדאוג לצאצאים החדשים. הואיל וקיים פיחות בכושר הפריון של המין האנושי, אנו נדרשים לעזרה הדדית מסוג זה יותר ויותר. כלומר, עלייה בצורך בפונדקאות, בהפרייה החוץ גופית וביצירת תאים משפחתיים שהקשר ביניהם הוא טכני ולא בהכרח רגשי (עד כדי כך שכלל אינם מכירים זה את זה!). במילים אחרות, אנחנו נכנסים לעידן שבו יש הפרדה מוחלטת בין אהבה, יחסים ומין. והרי אלו הם שלושה דברים שונים: אהבה היא קשר עמוק שיש לטפח. יחסים הם קשר שיכול להיות גם מבלי שיש בו אהבה (כמו שניים המחליטים להביא ילד במשותף אבל אין ביניהם יחסים של אהבה אלא רק יחסים חוזיים). ואילו מין, הוא קשר שיכול להתקיים גם כן בהעדר השניים האחרים (ואפילו מחוץ להם, כמו במבחנה).
ההיסטוריה מראה כי לעתים קרובות בוחרים בני אדם להגשים את עצמם דרך הולדה. הדחף האנושי להמשכיות ימשיך להתקיים מעבר לקשרים הדדיים. דחף זה יכריח את המין האנושי לצעוד קדימה לעבר מציאת פתרונות חדשים ויצירתיים. יש צורך חברתי בעזרה הדדית כדי להגשים את הצורך בהישרדות האדם על פני האדמה, במובן זה שנדרש "הכפר" כולו.
אני מרגישה עצמי ברת מזל על הזכות שנפלה בחלקי להיאבק בכל יום למען החופש של כל אדם לבחור לעצמו אם כן או לא ללדת, באיזה אופן לעשות זאת, ועם מי. הסיפור של קיוון כהן הוא סיפור על זכות בחירה, אחריות, רצון חופשי ושיקול דעת: של ההורים, שיזכו בנכד שיביא להם אושר רב, ושל האישה שרוצה ללדת ובמקום לקחת זרע של תורם אנונימי מבנק הזרע ולגדלו לבדה, תזכה ללדת ילד מבן אהוב ומוכר ולגדלו בשיתוף משפחה חמה ואוהבת. אך הסיפור של משפחת כהן הוא גם סיפורם של תושבי הכפר הגלובלי שבו אנו חיים כיום. מתוך הכרה בזכות למשפחה כזכות בסיסית, תושבי הכפר מבצעים באופן מהיר, כמעט בלתי נתפס, מהפכה אמיתית בתפיסתם ובאופן התארגנותם על פני כדור הארץ.
הכותבת היא מנכ"ל ארגון "משפחה חדשה" – לקידום זכויות המשפחה בישראל.