אם יש משהו עמוק ובסיסי מאוד שהמלחמה לימדה אותנו זה כמה אנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה.
כמה עמוק הכאב שאנו חשים כאשר אנו שומעים על ילד חטוף, חייל שנפל או אישה מבוגרת שנרצחה.
כמה התחושה כל כך עזה כאשר אנחנו רואים את הפנים של הקורבן או החלל והן נראות כל כך מוכרות. כאילו מדובר בבן משפחה. והכאב, דומה לכאב משפחתי.
זה זמן המשפחות, במהלך ימי המלחמה הבלתי נגמרים חיבקנו קצת יותר חזק את הילדים, ההורים, בני הזוג והקרובים לנו כי עננת המוות מרחפת בכל עת מעל כולנו.
ואחרי שאבק המלחמה יעלם, נוכל לדבר על המשפחה הישראלית הגדולה, המורחבת והמקבלת שלנו. זו ששולחן השישי או השבת מקבל את כולם, את בני הזוג הגאים יושבים לצד האח שחזר בתשובה, יושב ליד האחות שהיא אם יחידנית, יושבת ליד בת דודה שהיא אם פונדקאית וזו יושבת לצד אחיה המאומץ. כל אחד עם סיפור החיים הייחודי, הנדיר והחד פעמי שלו, שנשזר בסיפור החיים המשפחתי של כולנו ובסיפור המורחב של המשפחה הישראלית הגדולה. של החיים כאן.
ומתוך אותו כאב עמוק אנחנו צריכים להצמיח ישראל חדשה, מכילה, אוהבת, מחבקת. כמו אותו חיבוק חם שאנחנו נותנים בימים אלו, לבני המשפחה הישראלית שלנו, אלו שאנו קוראים להם בלי לחשוב פעמים "אחים". הכאב הצורב, האותנטי והחד שאנחנו חשים עם הכאב של אחינו, מחזיר אותנו לבני המשפחה הפרטיים שלנו. לרצון לשמור עליהם, לדאגה שלא יאונה להם כל רע. ומי מאיתנו לא התמלא חרדה וחלחלה למראה אותם בני משפחה רחוקים, אלו של המשפחה הישראלית המורחבת, נחטפים, נקטפים ונעלמים בעיצומה של מלחמה איומה? מי לא ראה את עצמו בנעליהם? מי לא שם את עצמו באותה תמונה מלא חשש מה הוא היה עושה באותה נקודת זמן? איך הוא היה נוהג? מה הוא היה עושה מול כאב בלתי נסבל שכזה?
זהו זמן המשפחות. כל המשפחות הישראלית. בבת אחת כולנו נכנסו לאותה מציאות מדממת וגורלנו נקשר, שוב, זה בזה. כאילו כולנו היינו באותו ממ"ד, האזעקות מדברות לכולנו, ללא הבדל דת, מין, מגדר, השקפה דתית/פוליטית. כולנו נדרשים להגן על המשפחה הפרטית שלנו אבל לזכור גם את המשפחה המורחבת, הישראלית של כולנו. זה זמן המשפחות והרגע הזה חייב להמשיך להדהד גם לאחר המלחמה. להסיר את הגדרות שהוקמו בינינו, להקים את החיים שמגיעים לכולנו כאן, בביטחון, בשלום, בחירות, באחווה ובאהבה. לכולנו. לכל המשפחה הישראלית הגדולה והיפה שלנו.
כל התכנים באתר זה מוגנים תחת חוק זכויות יוצרים.
"ארגון משפחה חדשה" ו"צוואה ביולוגית" הינם סימן מסחר רשום.
אין להעתיק /להשתמש בתכני האתר ללא אישור מפורש מארגון משפחה חדשה.
ברוכים הבאים למשפחה חדשה
משפחה חדשה מספקת פתרון להצהרה על הזוגיות שלכם! על בסיס תצהיר משפטי שמאפשר לכם לממש את זכויותכם כידועים בציבור (המוכרים על פי חוק). הצטרפו לרשימת הדיוור שלנו וקבלו חינם למייל את המדריך המלא לזכויות שמעניקה לכם תעודת הזוגיות.
כשהתותחים רועמים המשפחות מתעוררות
אם יש משהו עמוק ובסיסי מאוד שהמלחמה לימדה אותנו זה כמה אנחנו חלק ממשפחה אחת גדולה.
כמה עמוק הכאב שאנו חשים כאשר אנו שומעים על ילד חטוף, חייל שנפל או אישה מבוגרת שנרצחה.
כמה התחושה כל כך עזה כאשר אנחנו רואים את הפנים של הקורבן או החלל והן נראות כל כך מוכרות. כאילו מדובר בבן משפחה. והכאב, דומה לכאב משפחתי.
זה זמן המשפחות, במהלך ימי המלחמה הבלתי נגמרים חיבקנו קצת יותר חזק את הילדים, ההורים, בני הזוג והקרובים לנו כי עננת המוות מרחפת בכל עת מעל כולנו.
ואחרי שאבק המלחמה יעלם, נוכל לדבר על המשפחה הישראלית הגדולה, המורחבת והמקבלת שלנו. זו ששולחן השישי או השבת מקבל את כולם, את בני הזוג הגאים יושבים לצד האח שחזר בתשובה, יושב ליד האחות שהיא אם יחידנית, יושבת ליד בת דודה שהיא אם פונדקאית וזו יושבת לצד אחיה המאומץ. כל אחד עם סיפור החיים הייחודי, הנדיר והחד פעמי שלו, שנשזר בסיפור החיים המשפחתי של כולנו ובסיפור המורחב של המשפחה הישראלית הגדולה. של החיים כאן.
ומתוך אותו כאב עמוק אנחנו צריכים להצמיח ישראל חדשה, מכילה, אוהבת, מחבקת. כמו אותו חיבוק חם שאנחנו נותנים בימים אלו, לבני המשפחה הישראלית שלנו, אלו שאנו קוראים להם בלי לחשוב פעמים "אחים". הכאב הצורב, האותנטי והחד שאנחנו חשים עם הכאב של אחינו, מחזיר אותנו לבני המשפחה הפרטיים שלנו. לרצון לשמור עליהם, לדאגה שלא יאונה להם כל רע. ומי מאיתנו לא התמלא חרדה וחלחלה למראה אותם בני משפחה רחוקים, אלו של המשפחה הישראלית המורחבת, נחטפים, נקטפים ונעלמים בעיצומה של מלחמה איומה? מי לא ראה את עצמו בנעליהם? מי לא שם את עצמו באותה תמונה מלא חשש מה הוא היה עושה באותה נקודת זמן? איך הוא היה נוהג? מה הוא היה עושה מול כאב בלתי נסבל שכזה?
זהו זמן המשפחות. כל המשפחות הישראלית. בבת אחת כולנו נכנסו לאותה מציאות מדממת וגורלנו נקשר, שוב, זה בזה. כאילו כולנו היינו באותו ממ"ד, האזעקות מדברות לכולנו, ללא הבדל דת, מין, מגדר, השקפה דתית/פוליטית. כולנו נדרשים להגן על המשפחה הפרטית שלנו אבל לזכור גם את המשפחה המורחבת, הישראלית של כולנו. זה זמן המשפחות והרגע הזה חייב להמשיך להדהד גם לאחר המלחמה. להסיר את הגדרות שהוקמו בינינו, להקים את החיים שמגיעים לכולנו כאן, בביטחון, בשלום, בחירות, באחווה ובאהבה. לכולנו. לכל המשפחה הישראלית הגדולה והיפה שלנו.
מאת עו"ד אירית רוזנבלום
המאמר התפרסם באתר זמן ישראל © ביום 28.11.2023