חג השבועות מגילת רות – סיפור על אהבה, אישה ורכוש ואיך זה קשור לתעודת הזוגיות
| פורסם בתאריך:1 ביוני 2014
בחג השבועות אנו נוהגים לקרוא את מגילת רות המתארת סיפור קורותיה של משפחה יהודית היוצאת לארץ שכנה (מואב) לשבור את הרעב ובהמשך, עוברת משברים קשים של גלות, מוות ובדידות ומסתיימת בתקווה גדולה כשקמה משפחה חדשה.
נהוג לדבר בשבחו של סיפור אהבתה של נעמי, אם המשפחה, לכלתה רות. רות הייתה כלתה של נעמי מכוח נישואיה לבנה כליון. אף שהייתה רות אישה מואבייה ולא מבני ישראל, מתואר הקשר העמוק שלה לבני ישראל, דתם ומורשתם ובעיקר אהבתה הגדולה לבני משפחת אלימלך אשר קשרה את גורלה בגורלם.
הקשר הזה, כל כך מרגש שאין להתעלם ממנו כמובן, מסופר שרות מאבדת את בעלה ואת אחיו ונותרת עם גיסתה ערפה וחמותה נעמי אף היא אלמנה. שלושת הנשים הללו ממשיכות לשרוד תקופה קצרה נוספת עד שנעמי מחליטה לשוב לארץ ישראל, ערפה מוותרת על המסע לישראל ורות מבקשת להצטרף אליו.
החלטתה של רות להצטרף לנעמי בשיבתה ארצה, איננה החלטה פשוטה ומובנת מאליה, רות מוותרת על משפחת שלה, על דתה ועל מולדתה. וויתור שמעורר אצלנו הערכה רבה אפילו הערצה. שנים למדנו על אותה הקרבה של אישה בודדה הדבקה במשפחתה החדשה אף שלא הייתה חייבת. סיפור חיבורה של רות לנעמי והחלטתה להצטרף אליה ארצה נחשב לסיפור הגיור הראשון ביהדות. לימים למדנו כי הגיור, איננו כה פשוט ולא פעם נדמה שזה אולי היה גם הגיור האחרון.
קבלת הזר והגר, בישראל של היום כלל איננה דומה לסיפור קבלתה של רות לחיק עמנו.
עוד מסופר במגילת רות, שכאשר הגיעה רות לישראל היא פגשה את בועז, קרוב משפחה רחוק של נעמי, מצד בעלה אלימלך.
גם סיפור אהבתם של רות ובועז זוכה להבלטה, בעיקר משום, שמדובר בנישואי תערובת, מצד אחד בועז היהודי ומצד שני רות המואבייה, בני שתי דתות שונות, סיפור של אהבה אסורה. המסורת מתעכבת דווקא בסיפור האהבה האסורה הזו, אף שקדמו לה שתי אהבות אסורות, זו של רות וכליון וערפה ומחלון אלא שלגביהן אין כל השתאות וכאילו הן היו אהבות מותרות. יאמרו מי שיאמרו, שכאשר עזבה משפחת אלימלך את הארץ, יכלו בניה לעשות כעולה על רוחם, אבל מששבו לישראל, עליהם לנהוג אחרת, אולי, כך או כך, מטרתו של המספר להבליט שגם בישראל, נהגו ברות ברכות והחזירו לה באותה מטבע של סובלנות וקבלה כפי שהיא נהגה ביחסה לנעמי.
מגילת רות כולה, היא ביטוי לסובלנות מעוררת השראה על מערכות יחסים שבין חמות לכלה, בין יהודים לגויים ובין גברים לנשים. עם כל זאת צדה עיני את הקושי המיוחד שמתגלה בסיפור המגילה, בין השורות ומתחת לאווירה הכול כך סובלנית. בועז ורות לא רק היו גבר ואישה, יהודי וגויה, ישראלי ומואבייה, אלא גם קצת קרובי משפחה, בועז היה מבני משפחת אלימלך, אביו של כליון, בעלה של רות שנפטר במואב. מסופר, שרות התאלמנה בטרם עת ועוד לפני שהספיקה ללדת ילדים צאצאים לבעלה, במקרה כזה, בו התאלמנה אישה ולא היו לה ילדים מבעלה, נהוג היה, שאם יש לבעל המנוח אחים, חייבת האלמנה להינשא לאחי בעלה.
רות אמנם התאלמנה אולם גם אחי בעלה מחלון, שאמור היה לייבם אותה נפטר גם כן. מאחר ולרות לא היו גיסים שנותרו בחיים לא נדרשה רות להינשא לאיש ובמובן זה לא סבלה לכאורה, ממעמד המכונה "יבמה". יבמה היא כאמור אישה אלמנה החייבת להינשא לאחד מאחי בעלה שנפטר שחרורה של היבמה הוא אפשרי, רק אם ירצה הגיס, אחי הבעל לשחררה. שחרור האישה על ידי אחי בעלה יכול להיעשות רק בדרך של מעשה הנקרא "חליצה" מעשה שבו מחלץ גבר את אשת אחיו שנפטר בטקס מיוחד הנותן לה בסופו את תעודת השחרור-חילוץ, על מנת שתוכל להינשא לכל גבר.
בהמשך סיפור המגילה מתברר, שהעניינים לא כל כך פשוטים ובכל זאת האיסור להינשא לכל גבר אחר, איננו עניין של מה בכך, לא מדובר כאן ב"תעודת שחרור" או "תעודת זוגיות" עם גבר חדש, כי האישה, כך מסתבר, היא בכל זאת נשארת רכוש המשפחה. רות אמנם הצטרפה למשפחת העם היהודי ולמשפחת אלימלך ונמצאה אהובה ורצויה, אלא שבהיררכיה של הייבום, אותה מצווה שיש לקיים על מנת להעמיד צאצאים למשפחה שאיתה קושרת אישה קשרי נישואיה, יש מחליפים ומחליפי מחליפים לייבם, הגבר שבא להחליף בתפקיד את הבעל אחרי שאישה מתאלמנת.
בועז בו מתאהבת רות, היה בן למשפחת אלימלך מבחינה זו, עמד הוא בקריטריונים של זכאי לרכוש, אלא שהיו זכאים לפניו בתור. כדי לזכות ברות היה עליו לחסל את זכאותו של קרוב משפחה קרוב יותר ממנו. החילוץ או הגאולה אמנם הושגו והגואל גאל את רות וחילץ אותה מכבליה בהם הייתה כבולה אליו, רק אחרי החילוץ הוא יכול היה להעבירה אחר כבוד לבועז.
אז הכול אכן נראה מושלם, הייתה שם אהבה גדולה, הייתה משפחה נהדרת, היה גיור כהלכה אבל הייתה גם מצווה נוראית של פדיון אישה או בשפה מליצית ייבומה ושמירתה כחלק מרכושה של אותה משפחה.
החלק הזה, בסיפור מגילת רות, איננו כל כך חביב, אבל הרבה פחות חביבה העובדה שעננת הייבום הזאת, המצווה שלפיה אישה שייכת למשפחה מסוימת והיא חייבת להעמיד לה צאצאים קיימת עד עצם היום הזה. מתי יחלצו אותנו הנשים מהשטות האיומה הזו ולא יראו בנו רכוש של גבר או משפחה שלמה.
גם אם לא נצליח לשנות את רוע הגישה ורוע הגזירה שמציעה מגילת רות והאורתודוכסיה הדתית של היום, קיימת אפשרות להשאיר את העבר הזה מאחורינו לעסוק בו כנוסטלגיה תרבותית רחוקה ולבחור לעצמו פתרונות פרגמטיים יותר והולמים יותר לעת הזו. לשם כך קיימת, תעודת הזוגיות המאפשרת לנו לבחור בפתרון חוקי ועכשווי המכבד את כולנו כבני אדם שווים.
תעודת הזוגיות היא פתרון חוקי אזרחי ומוכר לנישואים בישראל. רוצים למסד את הקשר? צרו איתנו קשר בטלפון 03-5660504 (א'-ה' 09:00-18:00) או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם:
כל התכנים באתר זה מוגנים תחת חוק זכויות יוצרים.
"ארגון משפחה חדשה" ו"צוואה ביולוגית" הינם סימן מסחר רשום.
אין להעתיק /להשתמש בתכני האתר ללא אישור מפורש מארגון משפחה חדשה.
ברוכים הבאים למשפחה חדשה
משפחה חדשה מספקת פתרון להצהרה על הזוגיות שלכם! על בסיס תצהיר משפטי שמאפשר לכם לממש את זכויותכם כידועים בציבור (המוכרים על פי חוק). הצטרפו לרשימת הדיוור שלנו וקבלו חינם למייל את המדריך המלא לזכויות שמעניקה לכם תעודת הזוגיות.
חג השבועות מגילת רות – סיפור על אהבה, אישה ורכוש ואיך זה קשור לתעודת הזוגיות
בחג השבועות אנו נוהגים לקרוא את מגילת רות המתארת סיפור קורותיה של משפחה יהודית היוצאת לארץ שכנה (מואב) לשבור את הרעב ובהמשך, עוברת משברים קשים של גלות, מוות ובדידות ומסתיימת בתקווה גדולה כשקמה משפחה חדשה.
מאת עו"ד אירית רוזנבלום
נהוג לדבר בשבחו של סיפור אהבתה של נעמי, אם המשפחה, לכלתה רות. רות הייתה כלתה של נעמי מכוח נישואיה לבנה כליון. אף שהייתה רות אישה מואבייה ולא מבני ישראל, מתואר הקשר העמוק שלה לבני ישראל, דתם ומורשתם ובעיקר אהבתה הגדולה לבני משפחת אלימלך אשר קשרה את גורלה בגורלם.
הקשר הזה, כל כך מרגש שאין להתעלם ממנו כמובן, מסופר שרות מאבדת את בעלה ואת אחיו ונותרת עם גיסתה ערפה וחמותה נעמי אף היא אלמנה. שלושת הנשים הללו ממשיכות לשרוד תקופה קצרה נוספת עד שנעמי מחליטה לשוב לארץ ישראל, ערפה מוותרת על המסע לישראל ורות מבקשת להצטרף אליו.
החלטתה של רות להצטרף לנעמי בשיבתה ארצה, איננה החלטה פשוטה ומובנת מאליה, רות מוותרת על משפחת שלה, על דתה ועל מולדתה. וויתור שמעורר אצלנו הערכה רבה אפילו הערצה. שנים למדנו על אותה הקרבה של אישה בודדה הדבקה במשפחתה החדשה אף שלא הייתה חייבת. סיפור חיבורה של רות לנעמי והחלטתה להצטרף אליה ארצה נחשב לסיפור הגיור הראשון ביהדות. לימים למדנו כי הגיור, איננו כה פשוט ולא פעם נדמה שזה אולי היה גם הגיור האחרון.
קבלת הזר והגר, בישראל של היום כלל איננה דומה לסיפור קבלתה של רות לחיק עמנו.
עוד מסופר במגילת רות, שכאשר הגיעה רות לישראל היא פגשה את בועז, קרוב משפחה רחוק של נעמי, מצד בעלה אלימלך.
גם סיפור אהבתם של רות ובועז זוכה להבלטה, בעיקר משום, שמדובר בנישואי תערובת, מצד אחד בועז היהודי ומצד שני רות המואבייה, בני שתי דתות שונות, סיפור של אהבה אסורה. המסורת מתעכבת דווקא בסיפור האהבה האסורה הזו, אף שקדמו לה שתי אהבות אסורות, זו של רות וכליון וערפה ומחלון אלא שלגביהן אין כל השתאות וכאילו הן היו אהבות מותרות. יאמרו מי שיאמרו, שכאשר עזבה משפחת אלימלך את הארץ, יכלו בניה לעשות כעולה על רוחם, אבל מששבו לישראל, עליהם לנהוג אחרת, אולי, כך או כך, מטרתו של המספר להבליט שגם בישראל, נהגו ברות ברכות והחזירו לה באותה מטבע של סובלנות וקבלה כפי שהיא נהגה ביחסה לנעמי.
מגילת רות כולה, היא ביטוי לסובלנות מעוררת השראה על מערכות יחסים שבין חמות לכלה, בין יהודים לגויים ובין גברים לנשים. עם כל זאת צדה עיני את הקושי המיוחד שמתגלה בסיפור המגילה, בין השורות ומתחת לאווירה הכול כך סובלנית. בועז ורות לא רק היו גבר ואישה, יהודי וגויה, ישראלי ומואבייה, אלא גם קצת קרובי משפחה, בועז היה מבני משפחת אלימלך, אביו של כליון, בעלה של רות שנפטר במואב. מסופר, שרות התאלמנה בטרם עת ועוד לפני שהספיקה ללדת ילדים צאצאים לבעלה, במקרה כזה, בו התאלמנה אישה ולא היו לה ילדים מבעלה, נהוג היה, שאם יש לבעל המנוח אחים, חייבת האלמנה להינשא לאחי בעלה.
רות אמנם התאלמנה אולם גם אחי בעלה מחלון, שאמור היה לייבם אותה נפטר גם כן. מאחר ולרות לא היו גיסים שנותרו בחיים לא נדרשה רות להינשא לאיש ובמובן זה לא סבלה לכאורה, ממעמד המכונה "יבמה". יבמה היא כאמור אישה אלמנה החייבת להינשא לאחד מאחי בעלה שנפטר שחרורה של היבמה הוא אפשרי, רק אם ירצה הגיס, אחי הבעל לשחררה. שחרור האישה על ידי אחי בעלה יכול להיעשות רק בדרך של מעשה הנקרא "חליצה" מעשה שבו מחלץ גבר את אשת אחיו שנפטר בטקס מיוחד הנותן לה בסופו את תעודת השחרור-חילוץ, על מנת שתוכל להינשא לכל גבר.
בהמשך סיפור המגילה מתברר, שהעניינים לא כל כך פשוטים ובכל זאת האיסור להינשא לכל גבר אחר, איננו עניין של מה בכך, לא מדובר כאן ב"תעודת שחרור" או "תעודת זוגיות" עם גבר חדש, כי האישה, כך מסתבר, היא בכל זאת נשארת רכוש המשפחה. רות אמנם הצטרפה למשפחת העם היהודי ולמשפחת אלימלך ונמצאה אהובה ורצויה, אלא שבהיררכיה של הייבום, אותה מצווה שיש לקיים על מנת להעמיד צאצאים למשפחה שאיתה קושרת אישה קשרי נישואיה, יש מחליפים ומחליפי מחליפים לייבם, הגבר שבא להחליף בתפקיד את הבעל אחרי שאישה מתאלמנת.
בועז בו מתאהבת רות, היה בן למשפחת אלימלך מבחינה זו, עמד הוא בקריטריונים של זכאי לרכוש, אלא שהיו זכאים לפניו בתור. כדי לזכות ברות היה עליו לחסל את זכאותו של קרוב משפחה קרוב יותר ממנו. החילוץ או הגאולה אמנם הושגו והגואל גאל את רות וחילץ אותה מכבליה בהם הייתה כבולה אליו, רק אחרי החילוץ הוא יכול היה להעבירה אחר כבוד לבועז.
אז הכול אכן נראה מושלם, הייתה שם אהבה גדולה, הייתה משפחה נהדרת, היה גיור כהלכה אבל הייתה גם מצווה נוראית של פדיון אישה או בשפה מליצית ייבומה ושמירתה כחלק מרכושה של אותה משפחה.
החלק הזה, בסיפור מגילת רות, איננו כל כך חביב, אבל הרבה פחות חביבה העובדה שעננת הייבום הזאת, המצווה שלפיה אישה שייכת למשפחה מסוימת והיא חייבת להעמיד לה צאצאים קיימת עד עצם היום הזה. מתי יחלצו אותנו הנשים מהשטות האיומה הזו ולא יראו בנו רכוש של גבר או משפחה שלמה.
גם אם לא נצליח לשנות את רוע הגישה ורוע הגזירה שמציעה מגילת רות והאורתודוכסיה הדתית של היום, קיימת אפשרות להשאיר את העבר הזה מאחורינו לעסוק בו כנוסטלגיה תרבותית רחוקה ולבחור לעצמו פתרונות פרגמטיים יותר והולמים יותר לעת הזו. לשם כך קיימת, תעודת הזוגיות המאפשרת לנו לבחור בפתרון חוקי ועכשווי המכבד את כולנו כבני אדם שווים.
תעודת הזוגיות היא פתרון חוקי אזרחי ומוכר לנישואים בישראל. רוצים למסד את הקשר? צרו איתנו קשר בטלפון 03-5660504 (א'-ה' 09:00-18:00) או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם:
למידע נוסף השאירו פרטים